חיבור בין מדע לחיים – החוויה של תלמידי פסיכולוגיה במיזם "טבע, עיר, רגש"

על המספרת: יעל יפה, מורה לפסיכולוגיה ותנ"ך בתיכון אליאנס חיפה, רכזת פדגוגית ומובילת מיזם "טבע, עיר, רגש" בכיתה י"א.

כששמעתי לראשונה על המיזם "טבע, עיר, רגש", ידעתי שזה יכול להיות משהו מיוחד. כמורה לפסיכולוגיה, אני תמיד מחפשת דרכים להפוך את הלמידה למשמעותית ולחבר את התלמידים לעולם האמיתי. המיזם לא רק אפשר לי לשלב את הערכה החלופית הנדרשת בתוכנית הלימודים, אלא גם פתח לתלמידים חלון לעולם המחקר האקדמי – בדרך חווייתית ופעילה ולא רק דרך קריאה עיונית.

התחלנו את התהליך במפגש עם מובילת המיזם, שהציגה לתלמידים את עקרונות המדע האזרחי והסבירה כיצד גם הם יכולים להיות שותפים בו. מהרגע הראשון היה אפשר לראות את העניין וההתלהבות שלהם. ביחד, חיברנו את הנושא לעולם הפסיכולוגיה החיובית, הרווחה הנפשית והחוסן הנפשי. התלמידים הכירו את האפליקציה שתשמש לאיסוף הנתונים שלהם, ובה תיעדו במשך שבועיים את מאפייני סביבתם ואת מצבם הרגשי.

כמובן, לא הכל הלך חלק. היו אתגרים טכניים במילוי הנתונים, אבל התלמידים לא ויתרו, ובסופו של דבר הצליחו לאסוף מעל 120 מדידות. כשהנתונים הוצגו בכיתה, זה היה רגע משמעותי. פתאום הם ראו נתונים אמיתיים על עצמם ועל הכיתה כולה. גילינו, למשל, שרבים מהם דיווחו על שלווה בבית הספר, למרות שהם לרוב מתארים את חווייתם כלחוצה. זה הוביל לשיחות עמוקות על מגבלות המחקר, על הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו, ועל הקשרים שאפשר לבדוק בתוך הנתונים.

לצד עבודת החקר, יצרתי עבורם מחברות אישיות, בהן הם קישטו את העמודים הראשונים, שיתפו במחשבותיהם וענו על שאלות המעודדות מודעות עצמית. שאלות כמו "איפה אני מרגיש הכי טוב?" ליוו אותם לאורך התהליך. ערכנו גם פעילויות מודעות עצמית מתוך ניתוח נתונים, כמו משחק "בינגו רגשות" – שהתברר ככלי עוצמתי לחיבור אישי וחברתי.

בהמשך, התלמידים התחלקו לקבוצות ובחרו נושאי מחקר מתוך הנתונים שנאספו – למשל, השפעת הרעש על הרווחה הנפשית. הם יעבדו על חקר עצמאי, יכינו פוסטרים מסכמים, ויכתבו הצעות לפעולות אקטיביסטיות שיוכלו להשפיע באמת – כמו פנייה לרשות המקומית או להנהלת בית הספר.

החוויה הזו הייתה משמעותית גם עבורי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הובלתי משהו כזה, ואני כל הזמן מנסה לחדש. השילוב עם האקדמיה היה מרתק, והתלמידים הוכיחו עד כמה הם יכולים להיות שותפים פעילים בתהליך מחקרי אמיתי. למדתי שלא צריך לפחד מחידושים, ושכשנותנים לתלמידים משימה עם משמעות אמיתית – הם לוקחים בה חלק בשמחה.

אם אעשה זאת שוב, בוודאי יהיה קל יותר. אני עדיין בתהליך הרפלקציה, ועדיין לא יודעת אילו התאמות הייתי רוצה לעשות בפעם הבאה. אבל דבר אחד בטוח – זו הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר עבורי כמורה, ואני לוקחת ממנה את החשיבות של למידה חווייתית, חיבור לאקדמיה, ואת הידיעה שהלמידה צריכה להיות בעלת תכלית אמיתית עבור התלמידים.