במיזם "שינה - שליש מהחיים" תלמידי כיתה ו׳ הציגו ממצאים, קיבלו משוב—ושאלה אחת הובילה להבנה משותפת: העבודה שלהם היא חלק מעשייה מדעית אמיתית.
במסגרת המיזם "שינה - שליש מהחיים" עם תלמידי כיתה ו׳ בבית הספר רוממה ניגונים, הגענו לרגע שסימן עבורי שיא ברור: אירוע הסיום. זו הייתה נקודת זמן שבה התלמידים נדרשו לא רק להשלים תהליך למידה, אלא גם לעמוד בפרונט, להציג, ולהיות שותפים לשיח רציני על מה שעשו. לאירוע הגיעו הורים, מנהלת בית הספר, מפמ"רית, מדענים וחוקרי חינוך. התלמידים התכוננו אליו זמן רב, ובערב עצמו זה הורגש: כל זוג תלמידים הציג מצגת של כחמישה שקפים. בסך הכול היו עשר הצגות. הקהל הקשיב והיה תפקידו לתת משוב, והתלמידים התבקשו להציג וגם לענות לשאלות ולהתייחס להערות. מה שבלט לי במיוחד היה האופן שבו התלמידים התנהלו בתוך הסיטואציה הזו: הם התרגשו מאוד, אבל הציגו בצורה מקצועית ויפה. כשהגיע המשוב הם הקשיבו באמת, ענו באופן ממוקד, לא נעלבו—ואפילו ביקשו הצעות לשיפור. בסיום, הם גם סיפרו מה הם לקחו מהתהליך, והמדען הגיב לממצאים שלהם. באותו שלב המנהלת בירכה את התלמידים על ההשקעה וההצגה. ואז הגיע רגע שלא ציפיתי לו בכלל. אחד התלמידים שאל את המדען האם עושים משהו עם העבודה שלהם. המדען השיב שבזכות העבודה של התלמידים הם למעשה עזרו לגלות תופעה חדשה על שינה—דבר שלא ידעו קודם. זה נאמר מול כולם. באותו רגע ראיתי איך זה משנה לתלמידים את נקודת המבט: הם דיברו על זה שהם תרמו למדע, ושיש להם רצון להמשיך להיות במקום הזה. עבורי זה היה משמעותי במיוחד, כי אני זו שהבאתי את המיזם לכיתה. אחד הדברים שחשובים לי כמורה הוא לקדם את התלמידים שלי, לתת להם תחושה שהם מסוגלים, ולעודד אותם להגיע רחוק. האירוע עצמו, והאמירה של המדען בתוכו, הבהירו לי שהצלחתי ליצור סביבה שמאפשרת את זה. התרומה שלי לאירוע הייתה בהובלה מלאה של התהליך: הארגון, ההכנות, התרגול עם התלמידים, הניהול של האירוע וההגשה. אבל בדיעבד, אחת התובנות שלי מהערב הזה הייתה דווקא על היכולת לעשות צעד אחורה: לתת לתלמידים להיות בפרונט, ולסמוך על תחושות הבטן שלי—ולתת להם להתנסות גם בדברים שלא בטוח מראש שיובילו למשהו "מיוחד". אחרי האירוע, הורים פנו והודו לבית הספר. אם יש מסר אחד שחשוב לי שיישאר מהסיפור הזה, הוא בדיוק זה: תלמידים יכולים לתרום למדע.
משאבים נוספים
