תלמידים נכנסים לנעלי ההיסטוריון

יהודית וינשטוק, מחנכת כיתה ח', הפעילה את המיזם "בעקבות הגניזה הקהירית" בבית הספר הרטמן, בנים – ירושלים

כאשר יהודית ויינשטוק קיבלה הזמנה להשתתף במיזם "בעקבות הגניזה הקהירית", היא ראתה בכך הזדמנות ללמד את תלמידי כיתה ח' היסטוריה אחרת – לא דרך הרצאה או מצגת, אלא מתוך מגע ישיר עם מקורות היסטוריים אמיתיים.

היא בנתה במיוחד יחידת לימוד חדשה על גניזות בכלל והגניזה הקהירית בפרט – נושא שלא נלמד קודם במסגרת השיעורים – מתוך רצון להעניק לתלמידים רקע עשיר לפני ההתנסות בתעתוק. המצגות שהוצעו במסגרת המיזם לא התאימו להיקף ההעמקה שביקשה להביא לכיתה, ולכן בחרה להרחיב את התוכן בעצמה.

בשלב השיא של המיזם, התלמידים קיבלו קטעים מתוך מדרש עתיק שנמצא בגניזה, שלא פוענחו על ידי מערכות הבינה המלאכותית. הם היו אמורים לנסות ולפענח את מה שהמחשב לא הצליח לזהות. ההתרגשות הייתה רבה: הם הצליחו לזהות מילים, לזהות דמויות מוכרות, ולעיתים אפילו לתקן את הפענוח הממוחשב.

כמחנכת בבית ספר דתי, יהודית זיהתה כיצד הידע של התלמידים – בכתב מרובע, בפרשות השבוע ובספרות חז"ל – הופך לגשר משמעותי ביניהם לבין הטקסטים. הבחירה בטקסטים מותאמים מראש, בעברית ובכתב ברור, איפשרה חוויה נגישה ומוצלחת.

מעבר ללמידה עצמה, התחולל בכיתה שינוי נוסף. תלמידים שלרוב אינם מצטיינים בתחום התוכן, בלטו ביכולת הפענוח והזיהוי החזותי. התהליך העצים את תחושת השייכות של כל תלמיד, והעמיק את הקשר בינם לבין המורה.

יהודית מתארת את עצמה כחלק מצוות, לא כמעבירת ידע. מעטפת התמיכה שיצר צוות המיזם – ד״ר שי גולדפרב ופרופ' משה לביא – הכוללת התאמת חומרים, פיתוח הפלטפורמה, ליווי והדרכה, אפשרה לה להיות פנויה להנחות את התלמידים ולתת להם מרחב להתנסות עצמאית.

לדבריה, המיזם תרם לתלמידים בדרכים רבות: הוא חשף אותם לפרקטיקות מחקר אמיתיות, חיבר אותם לתחושת משמעות והשפעה, והעצים את הסקרנות והכבוד שלהם לידע. גם מבחינתה, זו הייתה הזדמנות לפגוש את ההוראה באופן אחר – כזה שמאפשר אמון בתלמידים, ריבוי קולות ודרכי ביטוי, וחיבור עמוק בין בית הספר לאקדמיה.