הגאווה שבשיתוף - מסע עם תלמידי מגמת מידע ונתונים במיזם השינה

כשנכנסתי לכיתה בפעם הראשונה, ידעתי שזו תהיה שנה מיוחדת. זו הייתה הפעם הראשונה שלי עם כיתת י' במגמת מידע ונתונים, וכבר מהרגע הראשון הבנתי שנכונה לנו דרך מלאה באתגרים. התחלנו את השנה בלי להכיר אחד את השני, והתהליך כולו - מיזם השינה - היה עבורנו מסע אל הלא נודע.

ההתחלה לא הייתה קלה. חלק מהתלמידים התקשו להבין את החשיבות של הפרויקט, והייתה תחושת התנגדות באוויר. אבל בתוך תוכי, הייתי בטוחה שיש כאן משהו מיוחד - הזדמנות ללמד אותם לא רק ידע חדש, אלא גם איך לעבוד יחד, להתמודד עם שאלות מורכבות ולהציג את עצמם בגאווה. מבחינתי, הערך המוסף היה לא רק בלמידת התכנים אלא גם בפיתוח חשיבה סטטיסטית, שנשענה על היכרותי האישית עם החוקרים מתקופת לימודיי כסטודנטית.

אחת מנקודות המפנה המשמעותיות הייתה ההכנה לאירוע הסיום. ידעתי שאירוע כזה יכול להיות רגע מכונן עבורם, ולכן החלטתי לקחת אותם לסדנת storytelling. לא מדובר רק במצגת, אלא בדרך להעביר מסר, לגעת בקהל. אחרי הסדנה, התלמידים החלו לעבוד על הפרזנטציות שלהם בעצמם. ראיתי איך הם לוקחים אחריות, איך הפרויקט הזה הופך להיות שלהם. אלו כבר לא היו החוקרים שהובילו, אלא הם שהובילו את הדרך.

ביום האירוע, האולם היה מלא באנשים - חוקרים מובילים כמו פרופ' טאובר ופרופ' תמר שוחט, מנהלת בית הספר ואורחים נוספים. כשהתלמידים עלו לבמה, הייתי גאה. הם עמדו שם בביטחון, הציגו את המסקנות שלהם והראו עד כמה הם התקדמו. בסיום האירוע, כשהודיתי לכולם, קרה משהו שלא ציפיתי לו. התלמידים החלו למחוא לי כפיים. עמדתי שם, נרגשת, כשאני מבינה עד כמה רחוק הגענו יחד. זו הייתה שנה מאתגרת, שנה שבה למדתי לשחרר שליטה, לתת לתלמידים לגלות את התשובות בעצמם ולתת לשאלות להוביל אותם, גם אם זה דורש לעיתים לשהות בבלבול.

היום, כשאני מביטה לאחור, אני יודעת שהמיזם הזה שינה לא רק אותם, אלא גם אותי. התהליך הזה הראה לי עד כמה משמעותי המסע המשותף - מסע שמתחיל באתגרים, אבל מוביל לרגעי גאווה שאין להם תחליף.