מסוגלות עצמית היא התפיסה של אדם את עצמו כמסוגל להתמודד עם אתגרי למידה, מימוש תוכניות, שאיפות ומטרות שלא קל להשיגן, ולהביא לשינוי חיובי בחייו הפרטיים או הקהילתיים. תחושת מסוגלות עצמית גבוהה משפיעה על האמונה של הלומד ביכולותיו, מגבירה את הנטייה להשקיע מאמצים בביצוע משימה, משפיעה לחיוב על המוטיבציה ותורמת לעצמאות הלומד. 

על מנת לתמוך בפיתוח מסוגלות עצמית על המורה לשדר מסר של אמונה ביכולת הלומד להצליח, להציב בפני הלומד אתגרים אופטימליים שהם לא קשים מדי ולא קלים מדי, לתת משוב מיידי, ספציפי ולא השוואתי. עליו לשבח את יכולותיו של הלומד להגיע להישגים, להעביר את המסר כי כשלון או טעות הינם חלק מתהליך הלמידה ולהדגיש את היכולת של הלומד כניתנת לשינוי ולא כקבועה.

מיזמים של מדע אזרחי מאפשרים ללומד להתנסות במחקר בסביבה מדעית מקצועית, ולעיתים אף להשפיע ולגרום לשינוי משמעותי בסביבתו. בדרך זו הלומד מפתח תחושת מסוגלות עצמית ביכולותיו ובמיומנותיו. כך למשל תלמיד אשר השתתף במיזם מדע אזרחי "בעקבות יונקים קטנים" למד לתעד עקבות בעזרת משטחי זיהוי עקבות, הבין כי מדובר במשימה שהוא יכול לבצע בעצמו ובעקבות כך מעורבותו ולמידתו העצמאית גברו (ראו סיפור הפעלה "מחקר כיתתי לחקר אישי").

ההיסטוריה של העיקרון: עיקרון זה נכתב בעקבות אמירות של חברי קהילת TCSS שהדגישו את חשיבות עידוד המסוגלות העצמית כחלק מלמידה משמעותית במיזמים של מדע אזרחי: "עצם העובדה שתלמיד מסיים את היום שלו ויגיד 'היום אני עזרתי לקדם איזה חוקר' והוא ירגיש שהוא עשה את שלו, קיבל מילה טובה מהחוקר, הוא אמר לו 'וואו איזו מחשבה יפה', זהו. זה קנה את עולמו" (מורה המפעילה מיזמים של מדע אזרחי בבית ספר ומשתתפת במפגשי הקהילה).

לציטוט העיקרון: ולין, ג., לביא אלון, נ.; דולב שחם, ר., ארידור, ק., קלי, י., שגיא, א., וחברי קהילת TCSS  וחברי קהילת TCSS (2021). עקרונות הפעלה, insights.edu.haifa.ac.il

העמקה והרחבה:
מסוגלות עצמית. מסוגלות עצמית (בנדורה 1997, 1982) משפיעה על בחירותיו של האדם, על המאמץ שהוא משקיע ועל העקביות בפעילויות בהן ישתתף. אדם בעל מסוגלות עצמית גבוהה, מעריך את יכולתו להתמודד בהצלחה עם מטלה מאתגרת ונוטה להשקיע מאמצים בביצוע משימות. תחושת המסוגלות נבנית על סמך התנסויות קודמות שביצע האדם. התנסות שהסתיימה בהצלחה, מעלה את תחושת המסוגלות העצמית ואילו כישלון קודם מפחית אותה. כאשר אדם אחר מנסה לשכנע את הפרט ומביע את דעתו כי לפרט יש יכולת גבוהה להצליח, תחושת המסוגלות העצמית של הפרט יכולה לעלות. השכנוע המילולי יעיל רק כאשר האדם המשכנע הוא קרוב ומשמעותי עבור המשוכנע (למשל הורים או מורים), או כשהאדם המשכנע נתפס כבקיא בתחום של המטלה. אנשים מעריכים את יכולותיהם בעקבות הישגיהם הביצועיים (הצלחות וכישלונות), התנסויות (תצפיות, בעיקר על אחרים דומים), צורות שכנוע (למשל: "את/ה מסוגל/ת לעשות זאת!") ומדדים פיזיולוגיים (למשל: קצב הלב, הזעה). 

מסוגלות עצמית בחינוך. ישנה הסכמה כללית שבתי ספר יצליחו במשימתם החינוכית כאשר הם ישלבו מאמצים לקידום התלמידים מבחינה אקדמית, חברתית ורגשית (אליוט ודווק, 2005; הוד ובן-צבי, 2018; זינס וחובריו, 2004). ילדים מסגלים לעצמם תבניות התנהגות באמצעות מודלים (דוגמה אישית), חיזוקים ושבחים. הסביבה החברתית יוצרת את ההקשר שבו הילד מתפתח וטבעה של אותה הסביבה משפיע על ההתנהגות והאמונות של הילד. תגובות חיוביות ומעודדות להתנסויות של הילד מגבירות את תחושת המסוגלות העצמית של הילד ומשפיעות גם על המשך חייו. פיתוח מסוגלות עצמית מתאפשר באווירה לימודית בה נוצרים הזדמנויות לחוות הצלחה, לצד מסר של אמונה ביכולת הלומד. אלו מתקיימים כאשר ההוראה משלבת אמון, כבוד, הקשבה אמפטית, אכפתיות ושבחים; מטפחת יצירה של אווירה כזו; מעוררת יוזמה אישית ללמידה; ובאופן כללי, מעודדת התפתחות של הלומד. גורמים חשובים נוספים הם סיוע לתלמידים בהתמודדות עם קשיים, העברת  המסר כי כשלון או טעות הנם חלק מתהליך הלמידה והדגשה כי היכולת האישית איננה דבר נתון וקבוע, אלא ניתן לצמיחה. המוטיבציה גוברת כאשר תלמידים מבחינים כי הם מתקדמים בלמידה. ככל שהם עובדים על משימות ונעשים מיומנים יותר, הם רוכשים תחושת מסוגלות עצמית טובה יותר.

מסוגלות עצמית במדע אזרחי. מספר חוקרים (למשל פיליס וחובריה, 2018; באלרד ובלסקי 2010; בלה וחובריה, 2016; וולאנד וחובריה, 2021) זיהו התפתחות של מסוגלות עצמית בקרב משתתפים במיזמים של מדע אזרחי. אחד המחקרים התבסס על דיווחי משתתפים במיזם מדע אזרחי בתחום היערות. המחקר זיהה שני היבטים של מסוגלות עצמית: ההיבט הראשון מצביע על עלייה במודעות ליכולות ולמיומנויות הנדרשות במחקר אקולוגי, והשני מצביע על עלייה בביטחון ביכולת לשנות מבנה ארגוני והכרה בכך שהשינוי קרה, גם אם באופן חלקי, בעקבות מעורבותם במחקר האקולוגי. מחקרים נוספים מצביעים על העצמה של תלמידים שהשתתפו במיזמים של מדע אזרחי אשר באה לידי ביטוי בפיתוח מיומנויות של פתרון בעיות באמצעות השיטה המדעית. בעקבות סקר ספרות של מחקרים כגון אלה, פותחה מסגרת תיאורטיות להערכת הערך של השתתפות במדע אזרחי. אחד מתוך ששת מרכיבי המסגרת הוגדר כ"מסוגלות עצמית". מסוגלות עצמית בהקשר למדע אזרחי היא המידה שבה ללומד יש ביטחון ביכולתו להשתתף בפעילויות מדע וסביבה. עם זאת, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בנוגע להשתתפות במיזמים של מדע אזרחי, מצביעים על כך שהשינוי במסוגלות העצמית הינו די נדיר. חשוב לא לבלבל בין התפתחות של המסוגלות העצמית לבין שינוי התנהגותי כגון שינוי בהרגלי השימוש הביתיים בפסולת. עם זאת, קשה למדוד ראיות למאפיינים אלו וישנה המלצה לחקור את הנושא לעומק מחד ולהשקיע מחשבה בעיצוב סביבת הלמידה מאידך.

משאבים נוספים:

שאנק, ד.ה. (2001). מסוגלות עצמית ומוטיבציה לימודית. חינוך החשיבה, 20, עמ' 55-77.

רשימת מקורות:

Ballard, H. L., & Belsky, J. M., (2010) Participatory action research and environmental learning: implications for resilient forests and communities, Environmental Education Research, 16:5-6, 611-627, DOI: 10.1080/13504622.2010.505440

Bandura, A. (1982).The assessment and predictive generality of self-percepts of efficacy. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, 13(4), 195-199.https://doi.org/10.1016/0005-7916(82)90004-0.

Bandura, A. (1997). Self-efficacy : the exercise of control. W.H. Freema

Bela, G., Peltola, T., Young, J.C., Balázs, B., Arpin, I., Pataki, G., Hauck, J., Kelemen, E., Kopperoinen, L., Van Herzele, A., Keune, H., Hecker, S., Suškevičs, M., Roy, H.E., Itkonen, P., Külvik, M., László, M., Basnou, C., Pino, J. and Bonn, A. (2016), Learning and the transformative potential of citizen science. Conservation Biology. 30: 990-999. https://doi.org/10.1111/cobi.12762

Elliot, A. J., & Dweck, C. S. (2005). Handbook of competence and motivation. Guilford Press.

Hod, Y. & Ben-Zvi, D. (2018). Co-development patterns of knowledge, experience, and self in humanistic knowledge building communities. Instructional Science, 46(4), 593-619. https://doi.org/10.1007/s11251-018-9467-z 

Kali, Y., (2006). Collaborative knowledge-building using the Design Principles Database. International Journal of Computer-Supported Collaborative Learning, 1(2), 187-201.

Phillips, T., Porticella, N., Constas, M. and Bonney, R., (2018). A Framework for Articulating and Measuring Individual Learning Outcomes from Participation in Citizen Science. Citizen Science: Theory and Practice, 3(2), p.3. DOI: http://doi.org/10.5334/cstp.126

Vohland, K., Land-zandstra, A., Ceccaroni, L., Lemmens, R., Perelló, J., Ponti, M., Samson, R., & Wagenknecht, K. (2021). The Science of Citizen Science. Springer International Publishing : Imprint: Springer.

https://haifa-primo.hosted.exlibrisgroup.com/permalink/f/1ch98gv/972HAI_MAIN_ALMA51234515920002791

Zins, J. E., Weissberg, R. P., Wang, M. C., and Walberg, H. J. (Editors), (2004), Building Academic Success on Social and Emotional Learning; What Does the Research Say?, Teachers College Press, New York. ISBN: 0807744395, https://www.tcrecord.org/books/Content.asp?ContentID=11415